אחד העקרונות המעניינים בחדשנות נקרא ״היפוך הפרדמידה״
בכל ארגון כמעט, ובכל דינמיקה, קיימת איזו פרמידה, משמע הירארכיה ודימיקה לפיהם הדברים עובדים
הפרמידה הכי הכי בסיסית עליה למדתי בתואר הראשון בשעורי פסיכולוגיה, ואיתה מסכימים כנראה כולם ועל פי יישק דבר - הפרמידה של מאסלו
הטענה הבסיסית - האדם על מנת שיתקיים זקוק ראשית לתנאים הפיזיולוגיים הבסיסיים לקיומו, לאחר מכן חום ואהבה, ורק בשפיץ של הפרמידה כלומר אם כל הקומות הקודמות התקיימו, הוא יכול להגיע למימוש העצמי שלו
אז שיחקתי לרגע אחד עם הפרמידה שלו ופשוט הפכתי אותה על פניה (ואני מקווה שהוא לא מתהפך כרגע בקברו...)
תנאים בסיסיים למחיה שלי הם (לכאורה): מזון, שתיה, מקום בטוח לישון בו וכן הלאה. עד לפני לא הרבה זמן הייתי מאוד תלוי במזון לדוגמה. כל מעט שעות זקוק למשהו ואם המשהו הזה לא מגיע אל מערכת העיכול שלי הייתי מתקשה לתפקד, כאבי ראש וכן הלאה
במסעות האתגריים שלי הייתי יוצא עם הרבה מים וכן מזון וכדומה
בזמן האחרון אני מבין שלמעשה רוב האוכל שאני אוכל לא באמת משמש אותי לקיום שלי. אולי כרבע באמת משמש לקיום הפיזי הישרדותי שלי. רוב האוכל שאני אוכל לאורך היום הוא קשור יותר לשעמום שלי ולפיצויים כאלה ואחרים אבל לא באמת ההישרדות והקיום
אז למדתי בעיקר דרך החלטות ושינוי סדרי העדיפויות בחיי, שהאוכל לא כל כך חשוב לי. האמת מעניין אותי פחות ופחות. ותכלס, לשבת כיום במסעדת יוקרה או לאכול פלאפל או לאכול כמה תמרים זה די אותו הדבר
הגשמה עצמית - וחיי בחירה.
כאשר בחרתי ללכת ללמוד מדעי התנהגות נתקלתי בשלל תגובות ציניות חלקן מאנשים קרובים חלקן מעוברי אורח.
אחד האנשים שאלו אותי - למה בחרת ללמוד את זה? מכיוון שזה מעניין אותי, עניתי.
אבל עם עניין לא הולכים למכולת, נעניתי...
אז אני בוחר קודם ורוב הזמן לעסוק במה שמעניין אותי, במה שאני מרגיש שאני יכול לממש את עצמי ואת השליחות שלי בעולם הזה, ואני מאמין באמת ובתמים שאם אהיה נאמן לבחירות הללו, האוכל וכל השאר יגיעו לבד. סוג של מסירות נפש שלי.
אז לעת עתה אדון מאסלו היקר, בחרתי לאתגר את הפרמידה שלך, מקווה שתבין אותי
קרדיט לאיור - אפרת גולדברג המדהימה!
